בשנת 2019 התחילו מספר עיריות להפעיל קווי תחבורה ציבורית בשבת – טבריה, רמת גן מודיעין ואולי עוד. בנוסף, יש עיריות שמתירות פתיחת עסקים בשבתות או שמעלימות עין מכך. הדבר נעשה ע"י תיקון חוקי עזר עירוניים.
ישנה כמובן התנגדות רבה לפעולות אלו מצד שומרי השבת ואלה שצביון השבת במרחב הציבורי חשוב להם, אך נשאלת השאלה האם יש דרך להתיר זאת במדינה המגדירה את עצמה "יהודית".
נטען כי יש דרך להתיר זאת, באופן מוגבל, ללא חילול שבת בוטה ושהדברים אינם שחור – לבן.
נציין כי, ע"פ חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951, אסור להעסיק יהודי לעבודה בשבת, ללא קבלת היתר משר העבודה. יתכן שאותן עיריות הנ"ל, עוברות או גורמות לעבירה על חוק זה, שאינו נאכף כמעט ע"י המדינה.
התנאי למתן היתר הוא שעל עסקים הפועלים בשבת להיות בבעלות לא יהודית, לפחות בימי השבת – כולל בדרך של הסכם שכירות או מתן זיכיון - ולהיות מופעלים ע"י עובדים שאינם יהודים. בנוסף, על המדינה לאכוף בצורה נמרצת את חוק שעות העבודה והמנוחה. ניתן לאכוף ע"י פקחים לא יהודים, מצלמות, רובוטים, רחפנים מצלמים וכו' וע"י הטלת קנסות גבוהים ומרתיעים מספיק כדי שלא יהיה כדאי לעסק שבבעלות יהודית בשבתות, להפר את החוק.
במדינת ישראל ישנם אזרחים לא יהודית רבים, כולל במשפחות עולי חבר העמים, שיוכלו לספק את צרכי החברה הישראלית והתיירים. אם תותר רק העסקה של לא - יהודים בשבת, מאחר שאלה מהווים רק חלק מכלל העובדים בימות החול, כנראה שרוב העסקים יופעלו בצורה מצומצמת, בדומה ל"מתכונת שבת" בבתי חולים.
עבודות תשתית חיוניות, כמו של רכבת ישראל ועבודה בנמלי ישראל, צריכות להתבצע באמצעות מכרזים בינלאומיים לספקי שירותים שאינם בבעלות יהודית, כאשר העובדים בפועל בשבתות יהיו לא יהודים.
אם התנאים הנ"ל יתקיימו, ניתן להתיר פתיחה של עסקים וכן מקומות בלוי, תרבות, הסעדה, חופי ים ותחבורה ציבורית בשבת, בעיקר למען תיירים ואזרחים שאינם יהודים, באזורים שבהם אלה מהווים רוב האוכלוסייה, או מחוץ לאזורי מגורים של אוכלוסייה יהודית ברובה. אין צורך לבדוק האם הלקוח או הנוסע יהודי או לא, מפני שזה עניינו הפרטי.