האם החלת ריבונות על הבקעה ושטחי C סותרת את החוק הבינלאומי?

לא, ויש לצאת במסע הסברה אפקטיבי בעניין זה, מול אומות העולם, לפני קבלת החלטות חד – צדדיות. 

הבסיס לחוק הבינלאומי בנוגע לשטחי יהודה ושומרון הוא ההחלטות שהתקבלו בוועידת סן רמו משנת 1920, שבה בעלות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה ויפן, העניקו את המנדט על פלסטין לבריטניה, כאשר חלק מהמנדט היה מימוש הצהרת בלפור מ – 1917, להקמת בית לאומי ליהודים, בארץ ישראל, כולל עבר הירדן המזרחי. בפועל ובניגוד לכך, בריטניה יצרה, בשנת 1922, בעבר הירדן, את מדינת ירדן הערבית.

באותה שנה, בוועידת ורסאי, אשרר חבר הלאומים את המנדט הנ"ל, אשר כלל כמובן את יהודה ושומרון כחלק מהמולדת של העם היהודי. עם הקמת האו"ם בשנת 1945, התקבל סעיף 80 באמנת האו"ם, המעגן את כל ההסכמים והחוקים הבינלאומיים הקודמים, והם תקפים עד היום. מאחר שהערבים דחו את המלצת 181 של האו"ם, (תכנית החלוקה), היא למעשה התבטלה כבר אז. כתוצאה ממלחמת העצמאות, ממלכת ירדן סיפחה את שטחי יו"ש. סיפוח זה הוכר רק ע"י בריטניה ופקיסטן. לפיכך, מאחר ששטחי יו"ש לא נכבשו ממדינה ריבונית אחרת, הם אינם מוגדרים מבחינה משפטית כ"שטח כבוש", לפי אמנת ג'נבה הרביעית, והישובים היהודיים ביו"ש, אינם נוגדים את החוק הבינלאומי האוסר התיישבות של "כובש" בשטחים "כבושים". להיפך, ע"פ החוק הבינלאומי, ובהתבסס על הסכמי ועידת וורסאי ואשרור האו"ם, אין מניעה מכך שמדינת ישראל תספח את כל שטחי יו"ש, או חלק מהם.

קביעה זו נתמכת היטב בדו"ח הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון (מכונה ועדת המאחזים), בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אדמונד לוי ז"ל, שהקימה ממשלת ישראל בשנת 2012 ושממצאיה הוגשו באותה שנה.

גם על פי ההגדרה המחייבת הקבועה בתקנות האג מ-1907, "שטח נחשב לכבוש כשהוא נמצא למעשה תחת שלטון צבא האויב", במקרה של ישראל, הגדרה זו אינה רלוונטית, שכן, כפי שהוסבר לעיל, כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית היו מיועדים מראש, מבחינת החוק הבינלאומי, כבית לאומי לעם היהודי, כך שהשטחים ש"נכבשו" בתש"ח וב- 1967, היוו למעשה מימוש בהמשכים, של החוק הבינלאומי.

יודגש כי מבחינה משפטית והיסטורית, לא נקבע אי פעם ששטחי יהודה ושומרון הינם "שטח פלשתיני", כפי שהם מוצגים על ידם בתעמולה שקרית, והם אינם בבעלותם. מדובר, לכל היותר, בשטח חסר ריבונות והשנוי במחלוקת בין הצדדים לגבי הזכויות עליו, אך הזכויות המשפטיות של מדינת ישראל לריבונות על שטחי יהודה ושומרון, חזקות בהרבה מהזכויות שהערבים מנסים להציג, שהן החסרות כל בסיס משפטי. החלת הריבונות על שטחי C, מהווה פשרה וחלוקה חכמה וצודקת, על בסיס זכויות קנין ובעלות ועל בסיס דמוגרפי.

לגבי זכויות פוליטיות ופרטיות, ערבים הגרים בשטחי C, המעוניינים להיות תושבי קבע בישראל ומוכנים להצהיר נאמנות לה ולחוקיה, יוכלו לקבל מעמד של תושבות קבע - זאת בדומה למעמד ערביי ירושלים המזרחית, (שהם בעלי אזרחות ירדנית), והדרוזים ברמת הגולן. הם יוכלו לקבל אזרחות מישות פלשתינית או כעין "מדינה אזרחית פלשתינית", אם זו תוקם.

להלן מפה המציעה גבולות בין מדינת ישראל, לאחר סיפוח שטח C, בצבע לבן, לבין החבל האוטונומי הערבי, בצבעים כהים.