ל"ג בעומר

משהו לכבוד ל"ג בעומר

אני לא בא לחדש משהו לא ידוע, אך כדאי הוא ל"ג בעומר ורבי שמעון זי"ע, שנקדיש כמה מלים.

בעקבות האסון שאירע בימי הספירה, בו מצאו את מותם 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא במהלך מגפה, (כמסופר במסכת יבמות סב, ב), ואיבוד דברי תורתם יחד איתם לנצח - אלמלא לימד רבי עקיבא 5 תלמידים אחרים תחת הנספים, (רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע), הפכו ימי ספירת העומר לימים שנוהגים בהם מקצת אבלות. על פי התלמוד סיבת מותם הייתה משום שלא נהגו כבוד זה בזה ולכן מקפידים בימים אלה על תיקון המידות שבין אדם לחברו. עם זאת, יש הסוברים (על פי איגרת רב שרירא גאון), שה"מגפה" הנזכרת בגמרא היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה.

על פי הקבלה, במשך שבעת השבועות כל עם ישראל עובר הזדככות לקראת מתן תורה, חג השבועות. כל שבוע הוא למעשה בירור לאחת משבע הספירות הקבליות הקשורות במידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שלשת הספירות הראשונות – העליונות - כתר, חכמה ובינה, אינן מידות ולכן לא נכללו. השבוע הראשון הוא כולו בירור ספירת ה'חסד', השבוע השני הוא בירור ספירת ה'גבורה', השלישי הוא בירור ספירת ה'תפארת', וכן הלאה. השבוע הוא של ספירת ההוד, ול"ג בעומר הוא בבירור "הוד שבהוד".

החל מל"ג בעומר, נוהגים ברוב הקהילות להפסיק את מנהגי האבלות, מכיוון שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. הספרדים נוהגים אבלות עד בוקר יום ל"ד בעומר ורק אז מסתפרים, מתגלחים ומתירים להתחתן, אך בל"ג בעומר עצמו מתירים לשיר, לנגן ולרקוד לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. 

גם בזמן מסעי הצלב (מאורעות תתנ"ו בזמן מסע הצלב הראשון), קרו אסונות לא מעטים לעם ישראל בתקופת ספירת העומר. קהילות רבות נחרבו לגמרי בתקופה זו, ואחרות סבלו מפוגרומים רבים. חורבן קהילות שו"ם (שעליו נכתבה תפילת "אב הרחמים") התרחש בתקופה זו. אף פרעות ת"ח ות"ט אירעו ברובם בימי ספירת העומר. הפרעות נערכו ביהודי אוקראינה המודרנית בשנת 1648, במהלך התקוממות הקוזאקים והצמיתים שהנהיג בוגדן חמלניצקי. גם שליחת יהודי הונגריה למחנות ההשמדה ארעה בסוף ימי ספירת העומר.  

על המניעים לציון ל"ג בעומר, קיימות מסורות לא מבוססות, המייחסות אירועים שונים ליום זה:

- נפסק מותם במגפה של תלמידי רבי עקיבא.

- נפטר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ובשעת פטירתו נתגלו לו סודות תורה נשגבים. המדורות שמדליקים מסמלות את האורה הגדולה של הסודות שהתגלו. בל"ג בעומר נוהרים מאות אלפים למקום ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי למרגלות הר מירון, לחוג שם את ההילולא ואת החג.

- עוד טעם - חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון.

הקבלה מבחינה בין בחינתו הנעלמת של האל, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("אין סוף"), לבין בחינתה של האלוהות המתגלה, מכונה לרוב בשם עשר הספירות, שהן הבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו. סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם. 10 הספירות הן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

כתר – הרצון האלוקי; חכמה -   תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה. בינה - תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה והיכולת להכיל ניגודים. חסד - זו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב. ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם אבינו. גבורה - ספירה זו מצמצמת את ההארה אל מי שראוי לה בלבד. בגבורה היחס אל כל יצור הינו לפי מעשיו הנמדדים על פי אמת נוקשה. ספירה זו מקושרת לדמותו של יצחק אבינו. תפארת - היא הספירה המגשרת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין נתינה מוחלטת לבין הגבלה. היא מייצגת הסתכלות מלאה ומאוזנת על החיים, ומקושרת לדמותו של יעקב אבינו. נצח - שם הספירה הינו מלשון "ניצחון", ניצוח, וזמן נצחי. בנפש האדם ספירה זו מקושרת ליכולת להציב מטרות גבוהות ולהשיגן תוך התגברות על קשיים, ליכולת הניהול וליכולת לשאוף למעלה. כמו כן גם להשפעה באופן אקטיבי על האחר ומקושרת לדמותו של משה רבנו. הוד - שם הספירה הינו מלשון הודאה על האמת, אמירת תודה, ומשמעותה המילולית כמראה מרשים. ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אהרן. יסוד - ספירה זו מייצגת את החיבור בין שמיים וארץ, ואת המעבר בין רעיון למעשה. ספירת יסוד משולה לזכריות ומקושרת לאיבר הרבייה הגברי, מאחר שהיא מקבלת שפע מהספירות הקודמות וזורעת אותו בספירת המלכות. הספירה מקושרת גם לדמותו של יוסף הצדיק. מלכות - הספירה משולה לנקביות ומקושרת לאישה. היא מקושרת לדמותם של דוד המלך, רחל אמנו ויום השבת.

ניתן לייחס לשבע הספירות האחרונות גם מידות או הנהגות מוסריות טובות. שבע ההקפות בהושענה רבה ובשמחת תורה מיוחסות לשבעת האושפיזין של חג הסוכות.  אברהם - (חסד), מצביע על מדת גמילות חסדים; יצחק - (גבורה), מצביע על ההתגברות על היצר הרע ועל תאוות מוגזמות; יעקב - (תפארת או אמת), הימנעות משקר וחתירה לאמת; משה – (נצח), נצחון ושאיפה לגאולה; אהרון – (הוד), עשיית שלום בין אדם לחברו; יוסף – (יסוד), הימנעות מגלוי עריות; דוד – (מלכות), המלכת ה' בעולם והשראת השכינה.  

                                                    מקור התמונה: אתר tzfat-kabbalah.org