עדכון מ- 2024.
ב- 2018 הבית הלבן בממשל טרמף, הכחיש נמרצות את דברי נתניהו בפגישה עם סיעת הליכוד, שמתנהל שיח עם הממשל האמריקני על סיפוח ישובים יהודיים ביהודה ושומרון. אמנם, כנראה שראש הממשלה לא היה צריך לומר את הדברים, אך למעשה, לאחר שהערבים דחו את תכנית "השלום" האמריקאית, יש מקום לנהל שיח כזה עם הממשל האמריקאי, אם הרפובליקנים יחזרו לשלטון.
לגבי זכויות פוליטיות ופרטיות, הערבים בשטח C, המעוניינים להיות תושבי קבע בישראל ומוכנים להצהיר נאמנות לה ולחוקיה, יוכלו לקבל תחילה מעמד של תושבות ארעית, במהלכה יהיה צורך לוודא, במשך מספר שנים, שהם אכן נאמנים לחוקי המדינה, ולאחר מכן להעניק להם מעמד של תושבות קבע - זאת בדומה למעמד ערביי ירושלים המזרחית והדרוזים ברמת הגולן. הם יהיו אזרחי החבל הערבי האוטונומי עם שלטון אזרחי עצמי, בדומה לרשות הפלסטינית היום, ויוכלו לבקש אזרחות ירדנית.
ערבים בשטח C שאינם מעוניינים להיות תושבי קבע במדינת ישראל, יקבלו אשרות שהיה ועבודה בתחום ישראל, בתנאי שאינם מהווים סכנה ביטחונית כלפי אזרחי ישראל ואינם חשודים באי - ציות לחוקיה. גם הם יהיו אזרחי החבל הערבי האוטונומי ויוכלו לבקש אזרחות ירדנית. לצורך שמירה על הביטחון, החוק והסדר, (כולל מניעת הסתה וסיכול פעולות טרור), למשטרת ישראל וצה"ל תהיה אפשרות לפעול אף בשטחי החבל האוטונומי, בשטחי A ו -B.
ע"פ עקרונות היהדות, נראה שנכון להחיל את ריבונות ישראל על כל שטחי C, דהיינו שתהיה בעלות ישראלית על כל הקרקעות בשטח C, שאינן בבעלות פרטית ערבית מוכחת, והענקת הרשאה לשלטון עצמי לתושבים הערביים בשטחי A ו- Bביהודה, שומרון ועזה. לשלטון האוטונומי תינתן, בשונה מהיום, סמכות להנפיק דרכונים ותעודות זהות והחוקים האזרחיים, כולל חוקי הבניה, ייקבעו על ידו.
במסגרת החלת החוק הישראלי על שטח C, כמובן שבשונה מהמצב המשפטי היום, אין מקום לקבל מערבים, טענות בדבר בעלות פרטית על קרקעות ביהודה ושומרון על סמך אמירה בלבד או ע"פ רישומי בעלות מהתקופה של הסיפוח הירדני הבלתי חוקי על שטחי יהודה ושומרון. טענות לבעלות ייקבעו על סמך הצגת מסמכי קנין חד – משמעיים רשמיים, כפי שקיים בתוך מדינת ישראל.
בנוסף, יש להקים או להשלים את גדר ההפרדה לצורך הבטחת ביטחון אזרחי ישראל ולהדגיש דווקא את הפן הביטחוני. יהיה צורך לתקן את תוואי הגדר הקיים בקטעים בהם הוא משאיר ישובים יהודיים מחוץ לגדר. יש לדאוג לסלילת דרכים נפרדות באזור האוטונומיה, (במימון אירופאי), כדי למנוע אפשרות של פיגועים על דרכים, והגעה של ערביי יהודה ושומרון עוינים, לאזורים שבהם נמצאים יהודים. לא יסעו ערביי יו"ש בכבישים שבמדינת ישראל ובשטח C.
נדגיש כי סיפוח הישובים היהודיים ביהודה שומרון תואם את החוק הבינלאומי וכדי להכשיר את דעת הקהל העולמית, על ישראל לצאת למסע הסברה אפקטיבי מול אומות העולם, לפני קבלת החלטות חד – צדדיות. הבסיס לחוק הבינלאומי בנוגע לשטחי יהודה ושומרון הוא ההחלטות שהתקבלו בוועידת סן רמו משנת 1920, שבה בעלות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה ויפן, העניקו את המנדט על פלסטין לבריטניה, כאשר חלק מהמנדט היה מימוש הצהרת בלפור מ – 1917, להקמת בית לאומי ליהודים, בארץ ישראל, כולל עבר הירדן המזרחי. בפועל ובניגוד לכך, בריטניה יצרה, בשנת 1922, בעבר הירדן, את מדינת ירדן הערבית.
באותה שנה, בוועידת ורסאי, אשרר חבר הלאומים את המנדט הנ"ל, אשר כלל את יהודה ושומרון כחלק מהמולדת של העם היהודי. עם הקמת האו"ם בשנת 1945, התקבל סעיף 80 באמנת האו"ם, המעגן את כל ההסכמים והחוקים הבינלאומיים הקודמים, והם תקפים עד היום. מאחר שהערבים דחו את המלצת 181 של האו"ם, (תכנית החלוקה), היא למעשה התבטלה כבר אז.